פסק-דין בתיק עפ"ת 60465-01-12

המערערת הואשמה בכך שביום 16.06.09 בשעות הערב, כאשר בצומת רחובות בתל אביב ביקשה להחנות את רכבה תוך נסיעה לאחור ברחוב שהוא חד-סטרי, פגעה בחוסר זהירותה, בכך שלא נתנה תשומת לב מספקת לדרך, ברכב שהייתה לו זכות לנסוע בכביש מבחינת כיווני התנועה והתמרורים הרלוונטיים. כתוצאה מהתאונה, נחבל נהג הרכב האחר בגופו חבלה קלה, ושני כלי הרכב ניזוקו.

העבירות שיוחסו למערערת עפ"י כתב האישום: נסיעה לאחור באי-זהירות, בניגוד לתקנה 45 (1) לת"ת, יחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה, הקובע, כידוע, וזה לעניין העונש חובת פסילה מינימאלית של שלושה חודשים.

בית משפט קמא, לאחר שמיעת עדות הנהג הנפגע, עד התביעה מר זולנדר ברק, ועדותה של המערערת, הגיע לממצאים עובדתיים, שלא היו למעשה במחלוקת, כי המערערת ביקשה להחנות את רכבה בין שני רכבים חונים בכביש חד-סטרי ברח' וילנה, ובעת עשותה כן הגיעה מהצומת הסמוכה מכוניתו של הנפגע, וכתוצאה מכך, מחוסר זהירותה של המערערת, נפגע אותו רכב.

בית משפט קמא, בהכרעת דינו, מצא, תוך שהוא מנתח את הוראות סעיף 40 לתקנה 45 לת"ת, כי המערערת לא עשתה את המוטל עליה בנסיבות והוא להוכיח כי נקטה בכל האמצעים הדרושים על מנת למנוע את הסיכון והפגיעה, כתוצאה מנסיעתה לאחור.

תקנה 45 לת"ת קובעת, כאמור, שנוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא במידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה.

יש אינטרס ציבורי חשוב, שרכבים יוכלו לנצל מקומות חניה באופן מקסימאלי, כך בוודאי ברחובות העיר תל-אביב, שהחנייה בה אינה רבה. אחת מתכליות דיני התעבורה הינה ניהול יעיל של הכבישים והתנועה בהם.

לא הייתה מחלוקת, הנהג הנפגע הודה בכך כי נכנס לרחוב שבו ביצעה המערערת את תרגיל החנייה, כאשר פניו מוסטות לכיוון האחר, לצפות תנועה של רכב אשר עלול להגיע משם, ולא הביט לכיוון נסיעתה של המערערת אחור משום שמדובר בכביש חד-סטרי וולא צפויים להגיע מאותו מקום מכוניות.

ללא ספק, בהתנהגותו זו נכשל הנהג המעורב בחוסר זהירות.

לא הייתה מחלוקת גם בבית משפט קמא שכאשר החלה המערערת את נסיעתה לאחור לצורך חנייה הכביש היה פנוי, ולכן, מבחינתה, בהמתנתה שהכביש יהיה פנוי, נקטה באמצעים דרושים בנסיבות העניין כדי למנוע פגיעה. מדובר היה בנהג שעפ"י עדותו ועפ"י תעודות רפואיות שהוגשו עבר חודש ימים קודם לכן תאונה. בית משפט קמא קבע בהכרעת דינו שהיה רשאי לנהוג באותה עת, ועדותו לא נסתרה אך לא זאת השאלה, אלא עלה מתעודת הרופא, ת/3, בחלק האנמנזה כי הנפגע סיפר לרופא כי נפגע בצווארו, הופיע רעד באצבעותיו והתלונן על החמרה ברעד כתוצאה מהתאונה הנוכחית, זאת אומרת שיש חשד כבד שעובר לתאונה לא היה במצב בריאותי מספיק כדי לנהוג.

בהחלט אפשר שבנסיבות, כפי שתוארו ע"י הנהג הנפגע, המפגש בין כלי הרכב היה כאשר הוא, כפי שאמר, לא רואה את המערערת הנוסעת לאחור, ואם כך היה, אז התאונה כולה באשמתו ולפחות ספק סביר יש שמא המערערת לא עשתה ככל שהיא יכלה לעשות בנסיבות, או שנקטה בכל האמצעים, מבחינתה, האפשריים, כדי למנוע את הפגיעה.

יש לזכור, אין מדובר בעבירת איסור מוחלט או אחריות מוחלטת, אין אינטרס ציבורי לקבוע שנהגים לא ייכנסו לחנייה בהילוך אחורי, גם כשמדובר ברחובות חד-סטריים, כאשר כלי רכב חונים משני צדיהם.

יש אינטרס שאנשים יוכלו לחנות במקום שמותר לחנות.

לכן, בתיק זה, הנני סובר שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בממצאי עובדה.         עולה בלבי ספק סביר של ממש שמא, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, המערערת לא הייתה אשמה בתאונה ומחמת אותו ספק סביר, הנני מזכה אותה בדין.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז'  אדר תשע"ב, 01/03/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: